אז אפוא אתם בשבת 

אז אפוא אתם בשבת

לפני שלושה שבועות, מוקדם בשבת בבוקר, משהו כמו 5 וחצי, השכים אותי השעון הפנימי וקרא לי לטייל עם הכלב. כשעליתי חזרה, ממש במדרגות האחרונות לפני הדלת צצה לה פתאום מחשבה : "היום אתה לא פותח מחשב".

כנראה שהיה זה הסיכום של וויכוח פנימי שלא הייתי ער לו, בין פעולה אוטומטית שעמדה להתממש לבין קול פנימי שרצה יום נקי ממחשבות על עבודה, יום בלי דואר, ללא עדכוני חדשות . . .

כך היה, ההחלטה התקבלה ללא היסוס, לא נשמעו קולות בעד ונגד, היתה קביעה : "לא פותח מחשב !"

ברגע לאחר מכן היתה תחושת הקלה של ממש, ידיעה שמשהו חדש התחולל מתוכי.

במהלך השבת כמעט שלא חלפו מחשבות של חול, לא נזכרתי בכלום, לא באה שום הברקה על כלום.

מעט מחשבות שכן צצו פגשו את טכניקת ההתבוננות שלמדתי בשעורי היוגה -


התבונן במחשבות שבאות, אל תתחיל להיאבק בהן, אל תתווכח עם קיומן, השתדל לא להיכנס איתן לשיחה. פשוט תתבונן בהן ותראה כיצד הן מתפוגגות מעצמן.

לכל אורך אותה שבת יכולתי לחוש איכות אחרת של חוויה.

ש ק ט

מנוחה שמחלחלת עמוק

הבחנה ברורה בין "עבודה" ל "מנוחה"


המנוחה הזאת לא נדרשה לעזרה של חוקים או פעילות חיצונית, רק מתוכי, רק מרצוני.

שבת לאחר מכן, בספונטאניות של התראה קצרה מצאנו את עצמנו מארחים חברים שומרי שבת.

בדקנו איזה בית כנסת נציע לאורחינו, כיצד נבטיח מים לתה בלי להדליק אש, ושאר שאלות שחילוני נעשה ער להן כשהוא מארח חבר דתי לשבת.

עם כניסת השבת מצאנו את עצמנו הולכים לבית כנסת של חב"ד. היה לי מוזר, קשה היה לי להתחבר, לא יכולתי להחזיק ספר תפילה, לא ראיתי את עצמי חלק מהמקום. התבוננתי מרוחק, ללא נגיעה רגשית.

מכיוון שאנו לקראת סוף תקופה בה אנו מתארחים בירושלים, חשבנו לנסות בית כנסת אחר, משהו שמח יותר, שכן ידידותי הציע לבקר בבית כנסת של חסידי ברסלב, "שם עושים שמח" אמר.

וכך, בערב שבת לפני שלושה ימים, מצאתי את עצמי במקום. יכולתי להבחין בהבדל, לא רק שכולם שרו בניגונים שמחים, היו כאלה שממש רקדו, שהתפללו בדבקות והתלהבות.

ומה עבר עלי -

התבוננתי, לא יכולתי לקרוא בספר ששכני הציע לי, לא יכולתי לשיר, לא מצאתי את עצמי.
האור הגיע באותה שבת אחרי הצהריים.

התארגנו לצאת לקומזיץ, נסענו לכיוון רמת רזיאל, מחפשים מקום שקט בטבע, מבקשים לחוש את הלילה, ולאכול תפוחי אדמה מהמדורה.

מצאנו את עצמנו במעיינות הסטף.

האנשים שחיים במקום מטפחים עצי פרי וגפנים, מגדלים חלקות קטנות של ירקות, מחזירים חיים לבוסתנים עתיקים והמקום פתוח למבקרים.

חשכה עמדה לרדת והמקום היה כמעט ריק.

ההליכה בשבילי המקום היתה מרגשת, ממש חשתי כיצד טבע וחקלאות חוברים יחד. לא הרחתי כימיקלים ולא ראיתי סמנים של ציוד חקלאי כבד.

ברכות המים הקרובות לנביעה הן אוצר שפתוח לכל.

הפכפוך הנעים מהנביעה היה כל כך מזמין שבתנו בת ה 4 וחברתה, בלי הרבה דיבורים וצורך לשאול רשות, נכנסו למים צוהלות.

"החיבור" כמו שאומרים היה ללא תיווך, הנאה פשוטה מקסם של מים שזורמים ממעיין. פשוט זורמים, לא מפל מרשים, פכפוך עדין של מים קרירים.


אז למה אני שואל "מה אתם עושים בשבת" ולמה אני מספר את התהליך שעברתי ?

גיליתי את שתמיד ידעתי : אני זקוק לנשום את פלאי הטבע המצויים סביבנו.

המפגש עוזר לי לראות שהטבע ובוראו קיימים בתוכי, המפגש עם המופלא עוזר לי להקשיב לקולות שנמצאים בי.

לפעמים אני לא מוצא את התדר להקשיב לקולות שבתוכי וכך, מתקשה לפעול מתוכם. אני משתדל, מחפש וכאשר אני עושה את הזמן, בדרך כלל, אני גם מוצא.

עבודה מעסיקה את מחשבותינו רוב שעות היום, ופעמים רבות גם בשבת אנו עשויים למצוא את עצמנו חוזרים לענייני עבודה. השבת מזמנת לנו אפשרות למצוא מה באמת נכון לנו.

מנוחה אמיתית הינה מנוחה ממחשבות - אפשר לחולל אותה.

השיחה החברתית של שבת, "מה חדש בעבודה" היא אמנם שיחה מקובלת, אך אם נקבל החלטה שאנו לא מתעסקים בשבת בעבודה, יהיה לנו קל לדחות אותה, בנימוס.

קשה לי לחשוב על צמיחה אישית בלי התדר הזה של "חיבור לטבע", אני מציע לך לעשות הכל כדי לעצור ולמצוא את תדר הנכון לך. גלה מה עוזר לך להקשיב פנימה, גלה מה מעורר בך את הכוח של הקשר עם היקום.


בהצלחה, תודה על הקשבה בלב פתוח

אמיר